פסק-דין בתיק ב"ל 2370-03-11

בפני בית הדין תביעת התובעת לביטול חוב שנזקף לה בגין תשלום יתר של גמלת הבטחת הכנסה. התובעת טענה כי אי אפשר לזקוף לה חוב לתקופה העולה על שבע שנים וכי על החוב לנתבע חלה התיישנות ע"פ חוק ההתיישנות.

המוסד טען כי החוב נזקף לה כדין מחמת שעבדה במועדים עליהם הצהירה כמי שאינה עובדת, כי אין התיישנות על תשלום גמלה ביתר וכי תביעת התובעת התיישנה נוכח העובדה שההודעה על יצירת החוב נשלחה ביום2/12/09 ועליה ידעה התובעת. הזמן לערעור דאז עמד על ששה חודשים שחלפו זה מכבר.

הצדדים הסכימו כי בראשונה תידון טענת ההתיישנות הכפולה, זו של התובעת וזו של הנתבע כטענות מקדמיות, וכך נקבע.

בדיון מיום 28/11/11 סיכמו הצדדים וניתנה להם רשות להגיש אסמכתאות תוך שלשה ימים. התובעת לא הגישה מטעמה עד היום. הנתבע הגיש רשימת אסמכתאות מפורטת.

העובדות

1. התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה וזו אושרה לה.
2. במקביל לקבלת הגמלה עבדה התובעת פה ושם מעת לעת בעבודות מזדמנות עליהן לא דיווחה למוסד.
3. חלק מהתעסוקות לגביהן טוען המוסד בתעודת עובד ציבור שהגיש המוסד אושרו ע"י התובעת ועל חלק חלקה. אולם לפחות בחלק טענת המוסד לעבודה ספורדית במהלך מועדי קבלת הגמלה אין מחלוקת. דהיינו עבדה במהלך תקופת קבלת גמלת הבטחת הכנסה, כאשר לפחות על חלק מהעבודות לא דיווחה. אין מחלוקת כי מדובר בעבודות ספורדיות.
4. בתאריך 2/12/09 נשלח לתובעת מכתב הודעה על חוב בנימוק " עדכון הכנסות משנת 1999 ". במכתב פירוט גובה החוב (26,521 ש"ח), וכן פירוט אופן קיזוז החוב. במכתב יש הפניה למכותב אם ברצונו להגיע להסדר תשלומים אחר עם הנתבע ובסופו נאמר: " הנך רשאי  לערער על הסיבה לחוב....וזאת תוך 6 חודשים מתאריך מכתב זה." (להלן: המכתב הראשון).
5. בתאריך כלשהו בפברואר 2010 פנתה התובעת במכתב באמצעות מר גודנטל למוסד בבקשה לביטול החוב ואף הגישה בקשה לוועדה לביטול חובות. בקשתה נדחתה ע"י הועדה.
6. בתאריך 8/2/11 נשלח לתובעת מכתב מהנתבע בתשובה לפנייתה אודות החוב. מכתב זה מפנה למכתב מיום 2/12/09(להלן: המכתב השני). בו מפורט כי אין מדובר בהקשר למזונות אלא החוב נוצר " מעדכון מהכנסות מעבודה רטרואקטיבי." עוד צויין גובה החוב למועד המכתב. (20,665 ש"ח).

המחלוקת

1.      האם חלה התיישנות על חוב בגין תשלום יתר ששילם המוסד ע"פ חוק, לרבות חוק הבטחת הכנסה.

2.      האם חלה התיישנות על תביעת התובעת נוכח מועד המכתב הראשון והכתוב בו והמכתב השני והכתוב בו.

הכרעת הדין

1. תחילה נדון בהתיישנות תביעת התובעת שכן משיוחלט בה ניתן יהיה להיכנס לגופו של עניין לעצם יצירת החוב והתיישנותו.
2. בית הדין הארצי לעבודה שב ושנה כי:

" לעניין זה נזכיר את ההלכה שנפסקה על ידינו פעמים רבות במקרים ממין זה, הקובעת כך:

" מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על-פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות ... בית-דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון ולפיהן התנהגותו של גוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומ י, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק.